לעמי בע"מ נ' אסם השקעות בע"מ

פסק דין

א.כללי

עניינו של ההליך מחלוקות שונות בין הצדדים הקשורות לסיום קשר מסחרי אשר נמשך כארבע שנים, בין התובעת (להלן: "לעמי"), חברה שעסקה ביצוא תיווך ושינוע סחורות מזון לחו"ל, לבין הנתבעת (להלן: "אסם"), יצרנית מוצרי מזון ישראלית. בראשית ההליך עתרה לעמי לפסיקת סעד כספי על סך 2,246,959 ש"ח וסעד של מתן חשבונות.

מטעם לעמי העיד בהליך זה, מנהלה מר יואל מירון (להלן: "מירון"). מטעם אסם העיד מנהל היצוא, מר ברוך פלד (להלן: "פלד").

ההדגשות הוספו וההפניות לעדויות הינן לעמודים בפרוטוקול הדיון.

ב.רקע עובדתי

בין השנים 1993-1997, התקיימה בין לעמי ואסם פעילות מסחרית של שיווק והפצת מוצרים כשרים למהדרין של אסם בקרב קהילות יהודיות בחו"ל. לפעילות מסחרית זו הייתה צלע שלישית, חברת יש-פל בע"מ (להלן: "יש-פל"). חלוקת התפקידים בין לעמי ליש-פל בהקשר לאותה פעילות מסחרית הייתה כדלקמן: לעמי היא זו שיצרה את הקשר הראשוני עם רשתות שיווק וצרכנים בחו"ל ודאגה לשינוע הסחורות ליעדן. יש-פל הינה מי שהייתה בקשר רציף עם אותם לקוחות בחו"ל, ביררה את צורכיהם השוטפים, וטיפלה מול הספקים בארץ, בכללם אסם, באספקת המוצרים המבוקשים. שכרה של חברת יש-פל שולם לה על ידי הלקוחות בחו"ל בעוד שהתמורה ללעמי שולמה על ידי אסם ועמדה על 3% מהמחזור של אותם משלוחים לחו"ל.

בתחילת שנת 1977, נותק הקשר העסקי בין יש-פל לבין אסם בעקבות טענות למעילה בכספים של מנהלה של חברת יש-פל, רוברט ג'ורג' פולק (להלן: "פולק"). לאחר ניתוק הקשר העסקי עם יש-פל, נותר חוב בסך 57,119.70 דולר כלפי אסם, בגין סחורות שהוזמנו על ידי חברת יש-פל ושונעו לחו"ל על ידי לעמי.

בגין טענותיה ביחס לחוב זה, הפסיקה אסם גם את קשרי המסחר עם לעמי, וחדלה מלספק בפועל הזמנות של לקוחות מחו"ל אותן העבירה אליה לעמי.

בהקשר ליתרת חוב זו, אף התנהל הליך משפטי קודם בגדר ת.א. 101198/98 (להלן: "ההליך הקודם"), במסגרתו תבעה אסם את יש-פל, את מנהלה פולק ואת לעמי לתשלום החוב הנדון. בהליך זה ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד יש-פל ופולק, בעוד שכנגד לעמי הוכרע ההליך, לאחר שלב שמיעת הראיות, בפסק דין אשר ניתן בשנת 2002 בדרך של פשרה, לפי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. באותו פסק דין, חויבה לעמי בתשלום לאסם בסך של 7,000 דולר בגין אותה יתרת חוב. לאחר מתן פסק הדין שלחה לעמי הודעת קיזוז לאסם כנגד הסכום הנ"ל, אך בסופו של דבר, שילמה לאסם את הסכום שנפסק במלואו ובשנת 2003 הגישה כנגד אסם תביעה בגין אותן טענות קיזוז וטענות נוספות.

מכאן, ההליך שלפני.

ג.טענות הצדדים

תמצית טענות לעמי

לעמי טענה לקיומה של יתרת חוב בסך של כ- 42,206 ₪, מהתקופה בה עדיין שררו יחסי מסחר בין הצדדים. בהקשר זה טענה לאי תשלום עמלות והחזרי הוצאות בגין מספר משלוחים ללקוחות בחו"ל.

כן טענה לעמי, כי אסם הפרה חד צדדית את ההסכם באופן בו סיימה את יחסי המסחר בין הצדדים וכי בהקשר זה היא זכאית לתשלום פיצויים בגין נזקיה.

בהקשר זה, הודיעה לעמי בסיכומיה, כי ויתרה על ראש הנזק, בסך 2.2 מיליון ₪, לו טענה בראשית הדרך, הנוגע, בעיקרו, לטענה בדבר הרס מוחלט של עסקה והמוניטין שלה, לרבות טענות מתחום דיני ההגבלים העסקיים הקשורות לטענה זו.

עם זאת, לטענת לעמי, בגין הפרת הסכם זו מצד אסם, היא זכאית לפסיקת פיצוי, בסך 63,000 דולר בצירוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית בשיעור 15%, בגין אובדן הכנסה במהלך השנה וחצי האחרונות להתקשרות אשר נבע מהתנהלותה המתעתעת של אסם כלפיה ואי אספקת הזמנות בפועל ללקוחות בחו"ל, ובגין זכותה לקבלת הודעה מוקדמת סבירה של שנתיים בטרם הפסקת יחסי המסחר עימה, הודעה שלא ניתנה.

מוקד טענות נוסף של לעמי נגע לטענתה בדבר גזילת לקוחותיה שלא כדין על ידי אסם, אשר לאחר סיום ההתקשרות עם לעמי, המשיכה לקיים יחסי מסחר ישירים עם לקוחות בחו"ל עימם יצרה לעמי את הקשר לראשונה. בהקשר זה נתבע סעד של מתן חשבונות.

לעמי אף כפרה מכל וכל בקיומן של עילות הגנה לנתבעת בהסתמך על מעשה בית דין עקב הליך קודם בין הצדדים או טענת שיהוי.

תמצית טענות אסם